Meor Hazayis Balak 5785

מאור הפרשה
הן עם
הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה (כג, כד).
ופירש”י ב’ פירושים וז”ל הן עם כלביא יקום וגו’, כשהן עומדים משנתם שחרית, הן מתגברין כלביא וכארי לחטוף את המצות, ללבוש טלית לקרוא את שמע ולהניח תפילין. לא ישכב, בלילה על מטתו עד שהוא אוכל ומחבל כל מזיק הבא לטרפו, כיצד, קורא את שמע על מטתו ומפקיד רוחו ביד המקום, בא מחנה וגייס להזיקם, הקדוש ברוך הוא שומרם ונלחם מלחמותם ומפילם חללים. דבר אחר, כתרגומו. עכ”ל. וזה לשון התרגום שמציין רש”י, “הא עמא כליתא שרי וכאריא יתנטל, לא ישרי בארעיה עד דיקטול קטול ונכסי עממיא יירת”.
הנה בפשטות נראה, כי הפירוש של תרגום אונקלוס שהביא רש”י בסוף – שמדבר הפסוק על מלחמת וניצחון ישראל על העמים דרך מלחמות – הוא פשטיה דקרא, והפירוש הראשון שהביא רש”י מדברי המדרש תנחומא – שהפסוק מדבר על קיום המצוות והגנה מאויביהם – הוא בדרך דרש.
אמנם, בכתבי הגאון רבי שמשון רפאל הירש זצ”ל מבואר ששני הפירושים משתלבים יחדיו זה בזה כי התגברות ישראל נגד אויביהם נובעת מהתגבורתם הפנימית בקיום התורה והמצוות. כי כך אמר בלעם: עם ישראל אינם זקוקים לחכמת הצופים שלנו או לנחשים שאנו משתמשים בהם, כדי לידע ולהיות בטוחים לעתידם. מפני שבדרך אחרת הם אדונים על גורלם, לא בדרך של מלחמות כעם בין העמים, ובחיזוק כוחו וגבורתו אל מול עמים אחרים, אלא בדרך של “הן עם” – כמו שכתוב למעלה “הן עם לבדד ישכון” – כלומר, עיקר מבטם ומגמתם של עם ישראל היא כלפי עצמם, לחזק את כוחם ומעלתם ולמלא את תפקידם כעם הנבחר לאלוקיו, על ידי שמנהלים את אורח חייהם בהצנע לכת עם ה’, ומתאמצים בכל כוחם לקיים את מצוותיו, ללכת בדרכיו ולהתקדש בקדושתו [לשון המלבי”ם על הפסוק (מיכה ו, ח) “הגיד לך אדם מה טוב וגו’ והצנע לכת עם אלקיך” הנאמר בהפטרת פרשה זו], ובזכות התנהגותם כ”עם”, יתגברו כארי כלפי חוץ, וינצחו את שונאיהם.
ועולה מדבריו, שמלבד הענין המבואר במדרש שעל ידי קיום המצוות יש לבני ישראל שמירה והגנה מאויביהם, הרי שגם בדרך הפשט שמדובר על נצחון במלחמה כנגד אויביהם, אין זה על ידי גבורה טבעית כדרך העולם, אלא גם זה הוא על ידי התגברותם בקיום המצוות וחיזוק מעלתם הרוחנית, ומכח זה הם זוכים ל”יקטול קטול” ולהתגבר כנגד אומות העולם.

מאור המעשה
תורת חיים
בשנת 1929, בליל שבת אחת בביתו של ה”צדיק מניו יורק” הרב יעקב יוסף הרמן זצ”ל, אחד הנרות שבחדר האוכל הבהב לפתע ומיד כבה. אשת הרב הרמן, הגיבה מיד ואמרה “זאל זיין צו גוטען”. במוצאי שב”ק, מיד לאחר הבדלה, הגיע הבשורה הנוראה, אודות האסון הטראגי שאירע בחברון. הגאון רבי ברוך בער לייבאוויץ זצ”ל, שהתארח אז אצל הרב הרמן בניו יורק, וגם בנו למד באותה התקופה בישיבת חברון, וכן הורים נוספים של תלמידי הרב הרמן שבניהם נשלחו ללמוד בישיבת חברון על ידי הרב הרמן, התכנסו בבית משפחת הרמן בכדי לשמוע ולהתבשר על גורל בניהם. לפתע נכנסה אמו של התלמיד ברוך קפלן עם רשימה שנדפסה בעיתון, אשר בה נמנה בנה כאחד הקדושים ל”ע. הגיב הרב הרמן, “אינני מאמין למה שנכתב שם, ברוך בודאי חי”. לתמיהת הנוכחים היאך יכול הוא לדעת כך בוודאות, השיב הרב הרמן, “אני שלחתי את ברוך ללמוד בחברון בכוונה טהורה לשם שמים במאת האחוזים, ומפני כך אני בטוח שלא קרה לו כל נזק”. ולשאלת הגאון רבי ברוך בער האם גם בנו חי, השיב הרב הרמן, “אני מרגיש שגם הוא חי”. כעבור אך שעה קצרה הגיע טלגרם מברוך קפלן שהוא חי ובריא, ושמו הופיע ברשימה בטעות, וכן הגיע טלגרם גם מבנו של הגאון רבי ברוך בער שהוא חי ובריא.

הגאון רבי שמשון רפאל הירש זצ”ל (1808-1888)
נולד בהמבורג שבמדינת גרמניה בשנת תקס”ח. נתפרסם כמתנגד גדול לכת הרפורמים. למד בהמבורג אצל חכם יצחק ברנייס זצ”ל, וכן למד וקיבל סמיכה מהגאון רבי יעקב אטלינגר זצ”ל בעל ערוך לנר. חיבר את הספר “חורב” על טעמי המצוות, וכן פירוש על התורה, ועוד ספרים רבים. כמו כן הוציא לאור מידי חודש בחדשו את הירחון “ישורון”. כיהן במשך 37 שנה כרבה של קהל עדת ישורון בפרנקפורט. נפטר בשנת תרמ”ט ונקבר בפרנקפורט.

הרב יעקב יוסף הרמן זצ”ל (1880-1967)
נולד בסלוצק בשנת תר”מ לאביו רבי יצחק אייזיק, וכשהיה בן שמונה עבר עם משפחתו לארה”ב. נודע ונתפרסם כ”הצדיק ומכניס האורחים מניו יארק,” והיה מהיהודים היחידים ששמרו את הדת באופן בולט בשנות ראשית המאה ה-20. בני משפחתו המפורסמים הם: הגאון רבי חיים פינחס שיינברג זצ”ל, ונכדו הגאון רבי משה אהרן שטרן זצ”ל. נפטר בשנת תשכ”ז ונקבר בהר המנוחות.

מאור החסידות
Attentiveness
The first time Bilam asked Hashem about joining Balak’s emissaries, the response was clear: “Do not go with them. Do not curse the nation, for they are blessed.” Bilam followed this command, and dismissed the delegation.
Balak then dispatched a second group of emissaries. Once again, Bilam consulted Hashem, Who this time permitted him to go, provided he would adhere strictly to Hashem’s instructions. Bilam went.
It seems Bilam was perfectly obedient. Where did he go wrong?
The Mashgiach, Rav Moshe Wolfson zt”l, once advised his talmidim to immerse in a mikvah before baking matzah. When challenged for a source, the Mashgiach cited Mesilas Yesharim:
“The essence of chassidus lies in the phrase, אשרי מי שעמלו בתורה – Fortunate is the man whose toil is in Torah – ועושה נחת רוח ליוצרו – and who gives gratification to his Maker (Berachos 17a). Every Yid knows the list of mitzvos required of him. However, one who genuinely loves Hashem does not merely fulfill explicit obligations. He is like a son attentive to his beloved father, who swiftly acts upon even a subtle hint of his father’s desire, without waiting for outright instructions.
“In healthy relationships—friends, spouses, and family members—the parties are guided by understood wishes, more than explicit requests. Similarly, a Yid who sincerely loves Hashem will take the explicit mitzvos as cues of His preferences and will always strive to please Him beyond explicit commands. His desire is to ‘give gratification to his Maker.’”
In addition to ameilus b’’Ttorah – (אשרי מי שעמלו בתורה), it is praiseworthy to be attentive to, and act upon Hashem’’s preferences – (ועושה נחת רוח ליוצרו).
Rav Wolfson explained that the value placed on taharah is a consistent theme throughout the Torah. While the Torah does not require purification before performing a mitzvah, doing so aligns closely with Hashem’s evident appreciation of purity.
To love is to be attentive to the desires of the loved one. Learning Torah and being attentive to its trends and attitudes is borne out of love of Hashem.
This was Bilam’s mistake. He declared, “I cannot transgress the word of Hashem,” showing obedience, yet remaining oblivious (perhaps willfully so) to Hashem’s negative view of this ill-fated mission Bilam’s failure to be attentive to Hashem’s will brought about his doom.

מאור שי”ח
Memory: A Tool of Kavod
Moreinu Rav Shneur Kotler zt”l possessed a remarkable memory. Beyond retaining vast quantities of Torah, he used it to uplift others.
A new talmid joined the yeshivah after Pesach, for the summer zman. At the time, the yeshivah had an enrollment of close to 800 bachurim. On Lag Ba’omer, this bachur’s father met the Rosh Yeshivah and introduced himself. He noted, almost apologetically, that he didn’t expect Rav Shneur to recognize his son among so many. To his astonishment, Rav Shneur not only knew whom he was referring to, but described the bachur in detail, indicating a warm and personal familiarity.
This extended beyond talmidim. Harav Yisroel Garber, a nephew of Rav Baruch Ber Liebowitz of Kamenetz, learned in Kamenetz during Rav Shneur’s years there, and was a few years his junior. Nine years passed, during which a world war broke out and both talmidim traveled across continents. When they met again, Rav Garber inquired if Rav Shneur remembered him. Rav Shneur smiled and replied that he even remembered a shtickel Torah Rav Garber had shared nearly a decade earlier. The Rosh Yeshivah then proceeded to repeat the Torah — on Bava Kama — verbatim. Rav Garber was both moved and amazed, as it helped him recall something he himself no longer remembered.
Rav Shnuer Kotler Zatzal Recollections: Readers of Me’or Hazayis can submit stories about the Rosh Yeshivah, Rav Shneur zt”l, for publication in upcoming editions. Submissions should include all relevant details, as well as the submitters name and contact information.

Rav Moshe Wolfson
(1925 – 2024)
Born in Williamsburg in 1925, he learned in Yeshiva Torah Vodaath, later taught in the elementary school, and ultimately became the Mashgiach, a position he held for the next sixty years. In 1976, he and a group of talmidim founded the shul in Boro Park which eventually came to be known as Emunas Yisrael. He was niftar in 2024 and is buried in Eretz Yisrael