Meor Hazayis Beshalach 5786

מאור ההשפעה
מעשה ידי הצדיקים
מקדש ה’ כוננו ידיך (טו, יז).
כתב רש”י, “חביב בית המקדש, שהעולם נברא ביד אחת, שנאמר (ישעיהו מח, יג) “אף ידי יסדה ארץ”, ומקדש בשתי ידים. ואימתי יבנה בשתי ידים, בזמן שה’ ימלוך לעולם ועד, לעתיד לבוא שכל המלוכה שלו”. ויש להבין לאיזה צורך הזכירו בשירת הים ענין זה, שבית המקדש חביב יותר מבריאת שמים וארץ, וכי איזו שייכות יש בדבר לנס קריעת ים סוף.
הגאון רבי אליהו שוויי זצ”ל (רוח אליהו מאמר נו) מבאר בזה, בהקדם דברי המדרש (שמות רבה נב, ה), “שאל רבי שמעון בן יוחאי את רבי אלעזר ברבי יוסי, אפשר שמעת מאביך מהו “בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו” (שיר השירים ג, יא), אמר לו הן, משל למלך שהיתה לו בת יחידה והיה מחבבה ביותר מדאי והיה קורא אותה בתי, לא זז מחבבה עד שקראה אחותי, ועד שקראה אמי, כך הקב”ה בתחילה קרא לישראל בת וכו’, לא זז מחבבן עד שקראן אחותי וכו’, לא זז מחבבן עד שקראן אמי וכו’, עמד רבי שמעון בן יוחאי ונשקו על ראשו”.
ולכאורה יש לתמוה, הלא ידוע שבטבע האנושי חביבה בת אצל אביה יותר מאחות ואם, שכן ילדיו של אדם אהובים עליו יותר מכל, וא”כ מהו הביאור בדברי רבי אלעזר ברבי יוסי, שבתחילה היה קורא לה בתי, וכשנתחבבה עליו יותר קרא אותה אחותי, ואחר כך אמי.
וביאר בזה המשך חכמה (פרשת ואתחנן ד”ה וזכרת), ומעין זה כתב השפת אמת (פרשת פקודי תרנ”ב ד”ה במדרש צאינה), כי מדובר כאן אודות שלש מדריגות של כלל ישראל. פעמים שבני ישראל מצד עצמם אינם ראויים להשפעת הקב”ה, וההשפעה מגיעה רק מצדו יתברך. כך היה בשעת יציאת מצרים, שהמלאכים קטרגו ואמרו “אלו עובדי עבודה זרה ואלו עובדי עבודה זרה” (עי’ שמות רבה כא, ז; זוהר ח”ב קעג, ב), ואף על פי כן הוציאם הקב”ה ממצרים כדי לקיים את השבועה אשר נשבע לאבותיהם. נמצא שההשפעה אז הגיעה לגמרי מן השמים, שהשפיע עליהם קדושה והוציאם ממצרים מבלי שיכינו עצמם ויהיו ראויים לכך כלל. במדריגה זו, כאשר ישראל מקבלים השפעה מלמעלה, מכנה אותם הקב”ה בשם “בתי”, כי זוהי מדריגה של בת, שהיא רק מקבלת השפע מאביה, וכל ההשפעה אינה אלא מצדו.
המדריגה השניה היא, כאשר ההשפעה מגיעה הן מצד הקב”ה, והן, במידת מה, מצדם של ישראל. זוהי המדריגה שהיתה בשעת מתן תורה, כאשר מצד אחד כבר עמדו ישראל לאחר הכנה של מ”ט יום, אחרי שחנו כנגד ההר, כאיש אחד בלב אחד, ומצד שני הופיע עליהם הקב”ה בגילוי כבודו והשפיע להם את התורה מן השמים. במדריגה זו קורא להם הקב”ה “אחותי”, כי ההשפעה מגיעה משניהם, כדוגמת אח ואחות ששניהם משפיעים ומקבלים זה מזה.
והמדריגה השלישית, היא המדריגה הרצויה שאליה צריכים להגיע, זוהי המדריגה של בנין המשכן, שנעשה כולו מצד ישראל, שעשו תשובה גמורה על חטא העגל, והביאו נדבתם לכל מלאכת המשכן, ומכח התנדבותם זכו להמשיך קדושה והשראת השכינה על המשכן. במדריגה גבוהה זו קורא להם הקב”ה “אמי”, כי הם אז במדריגה של אמא, שרק היא המשפיעה והפועלת מצדה לבד, וכך מגיעה אז ההשפעה כביכול לגמרי מצד ישראל.
על פי דברים אלו מבאר הגאון רבי אליהו שוויי זצ”ל מדוע הוזכרה בשירת הים מעלת המקדש שנבנה בשתי ידים. כי איתא בגמרא (כתובות ה, א), “גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ”, ודרשו זאת מאותו הלימוד, שכן במעשה שמים וארץ כתיב “אף ידי יסדה ארץ”, יד אחת, ואילו במעשה ידיהם של צדיקים כתיב “מקדש ה’ כוננו ידיך”, בשתי ידים. והלא בית המקדש אשר נכתב עליו “ה’ כוננו ידיך” הוא בית המקדש דלעתיד, ומבואר אם כן בדברי הגמרא, שבנין בית המקדש, שנבנה בשתי ידים, נבנה בכח מעשה ידיהם של צדיקים. הם במעשיהם מכוננים את בית המקדש דלעתיד לבוא.
וזאת התכוין משה רבינו לומר לישראל על הים, דעו לכם שעכשיו אכן זכיתם להשפעה ממרום, השפעה שבאה לגמרי מצד הקב”ה, בלי שתכשירו ותכינו עצמכם כלל, ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי, אבל ישנן מדריגות גבוהות יותר של קדושה. כל מה שזכיתם לראות עד עכשיו, קשור למעשה שמים וארץ שלא נבראו אלא ביד אחת, אך אפשר לזכות להרבה יותר מכך, למקדש ה’, מדריגות של קדושה, שנבנה בשתי ידים. אלו גילויים גדולים יותר שעוד לא היה לכם כאן אצל הים, אותם יראו לכם רק בבית המקדש, אבל את הגילויים הנשגבים הללו לא יתנו לכם סתם כך, כפי שנתנו לכם כאן על הים, שפתחו לפניכם ארובות השמים והראו לכם הכל, אלא אתם בעצמכם צריכים ליצור אותם. גילויים אלו לא ניתן להשיג אלא על ידי מעשה ידיהם של צדיקים.

הגאון רבי אליהו שוויי זצ”ל (1924-2009)
נולד בקובנא שבליטא, לאביו רבי שמואל לייב. בנערותו היגר לארצות הברית, ונכנס ללמוד בישיבת תורה ודעת. בהמשך למד בישיבת לייקווד, שם נעשה לתלמידו המובהק של הגאון רבי אהרן קוטלר זצ”ל. בהגיעו לפרקו נשא לאשה את בתו של הגאון רבי אברהם קלמנוביץ’ זצ”ל, ראש ישיבת מיר בארצות הברית. מונה לכהן כראש ישיבת פילדלפיה, שם הרביץ תורה לתלמידים רבים. כיהן כנשיא מועצת גדולי התורה שבארצות הברית, והיה ממנהיגיה הבולטים של היהדות החרדית. נפטר בשנת תשס”ט.

מאור העבודה
לא ברוח ה’
כאשר היה השרף רבי מנחם מנדל מקוצק זצ”ל אברך צעיר, החליט בדעתו לנסוע לעיר לובלין כדי לשאוב מבארו של החוזה זצ”ל המתגורר שם. בהגיעו לעיר, סר תחילה אל השוק וקנה לעצמו אולר. לאחר מכן הגיע לבית מדרשו של החוזה, ונכנס אל הקודש פנימה. החוזה מלובלין גילה טפחיים ושאל את האברך הצעיר, “האם באת ללובלין כדי לרכוש אולר?!”. אולם האברך העיז והשיב, “אותי לא תקנו ברוח הקודש!”. החוזה הקדוש ראה בעין יפה את תשובתו, והורה לצרפו למנין בני העליה אשר בחצרו. כי תשובתו החדה של האברך הצעיר נאמרה מתוך אש יוקדת, מתוך רצון להתייגע בעבודת ה’ עד אין קץ.

מאור הנביאה
Faith in Hand
ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התף בידה ותצאן כל הנשים אחריה בתפים ובמחלת (שמות טו:כ)
How did the women have drums and musical instruments? Rashi explains that the tzidkaniyos of the generation had bitachon that Hashem would perform miracles, so they brought along these musical instruments when they left Mitzrayim.
Rashi asks this question at the end of pasuk, regarding “kol hanashim,” all the women. Why did he not wonder how Miriam had the instrument?
Some explain that since nevuah only rests on a person who is happy, prophets often needed music to get into the mood of simchah. Therefore, many nevi’im constantly carried instruments with them, among them tupim (Rambam, Yesodei haTorah 7:4).
The pasuk stresses that Miriam was a prophetess. It also says “Hatof.” The prefix hei implies that it refers to “the known tof.”
Apparently, since Miriam was a neviah, it was no wonder that she had a drum with her. “Hatof” refers to the one she always carried.
At the end of the pasuk, however, it says, ותצאן כל הנשים אחריה בתפים ובמחלת. Rashi had a question only regarding the other women – from where did they get the instruments? Rashi answers that they had bitachon that Hashem would perform miracles, and they took it out with them from Mitzrayim.
Perhaps the fact that Rashi does not wonder about Miriam can be explained differently.
Rav Chaim Volozhiner’s mother was known to be a learned woman. As a girl, she once heard someone ask her father why the Mishnah refers to a midwife as a chachamah.
She piped up, “איזהו חכם הרואה את הנולד!”
Miriam was a midwife; she certainly was a chachamah.
The pasuk here emphasizes that she was achos Aharon. When she was still only the brother of Aharon and not of Moshe, she prophesied that Moshe would be born and redeem the Bnei Yisrael. She foresaw the bright future.
When Amram and Bnei Yisrael thought all was lost, Miriam said that a future awaited them. She prophetically saw potential when others didn’t.
When Moshe was set adrift on the river, ותתצב אחתו מרחק לדעה מה יעשה לו (Shemos 2:4). She waited and watched expectantly for something to happen. Indeed, along came Bisya and she rescued Moshe. Then, too, she saw hope and potential where others didn’t.
Therefore, the fact that Miriam left Mitzrayim with an instrument to sing shirah is not a chiddush; she already prophesied about salvation when she was still only achos Aharon. Consequently, Rashi asked only about the other women.

מאור שי”ח
Halachah in Step
When Leibel Lopiansky was a bachur learning in BMG, he once accompanied Rav Schneur zt”l on a walk from one shalom zachar to another. He was aware that halachah rules on the proper positioning of a rav and a talmid when they walk together, but he became confused and assumed that the talmid walks on the right side of the rav. Accordingly, he walked on Rav Schneur’s right.
After they had walked a short distance, Rav Schneur quietly cleared his throat and, in an almost apologetic manner, mentioned to Leibel that when only two people are walking together, the rav walks on the right and the talmid on the left.
Rav Schneur zt”l was, by nature, a shy and exceptionally humble person, and Leibel could sense the discomfort he felt in “reprimanding” him and requesting honor for himself. The episode left an indelible impression on the bachur. Halachah must be strictly adhered to, even in situations that are personally uncomfortable.
Heard from Harav Aryeh Leib Lopiansky