Meor Hazayis Emor 5786

מאור הספירה
כדי שיטהרו נפשות עמך ישראל מזוהמתם
וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבת שבתות תמימות תהיינה (כג, טו).
מצות ספירת העומר איננה מצוה שבפה בלבד, אלא תכליתה להביא את האדם לעבודה פנימית, לתיקון וזיכוך המידות, להסרת חמדת הבלי העולם הזה מן הלב והכנסת חשקת התורה ומצוותיה לתוכו, עד שיהיה האדם מוכן ומזומן לחג השבועות זמן מתן תורתינו, לקבל עליו את התורה בכל לבו ונפשו. ויסוד הדברים נתפרש בזוה”ק (ח”ג צז, ב), שספירת שבע שבועות היא כספירת הזבה הסופרת ז’ נקיים לטהרתה, וכיוצא בזה הוצרכו בני ישראל לספור שבע שבועות כדי לטהר עצמם מטומאת מצרים ולהיות ראויים לקבלת התורה. והדבר חוזר ונשנה בכל שנה ושנה, שעל ידי שבני ישראל מטהרים את עצמם במשך מ”ט ימי הספירה נעשים המה ראויים לקבלת התורה אשר מתעוררת ונשפעת בכל שנה ושנה בזמן מתן תורתינו. וכמו שכתב בזה האור החיים הק’ במתק לשונו לאחר שהביא את דברי הזוה”ק, “והגם כי זה היה בפסח מצרים, כמשפט הזה יעשה באותו פרק עצמו מדי שנה בשנה, כי כמו כן יעשה בסוד ה’ כידוע ליודעי חן”.
וכבר כתבו בספרים הק’, שמ”ט ימי הספירה מכוונים כנגד מ”ט שערי הקדושה ולהבדיל מ”ט שערי הטומאה. וז”ל בעל סדר היום (ענין ספירת העומר), “צריך שיכוין האדם בספירה זו לטהר עצמו ומחשבותיו, להיות מוכן ומעותד ליום החמישים שניתן בו התורה הקדושה, וכן עשו ביציאתן ממצרים מתוך כור הברזל מוטבעים באותה טומאה רצוצה, וכמעט היו נשקעים בחמישים שערי טומאה, שגם את זה לעומת זה עשה האלקים, ורמז שיש נ’ שערי טהרה וזכה משה כמעט לכולם כן יש נגדם מבחוץ נ’ שערי טומאה וכו’, ובכל יום שאנו באים במספר מכוונים בו לצאת משער אחד של טומאה ולהיכנס בשער של טהרה, בהיטהר לבבנו ומחשבותינו במעשינו הטובים”.
ובספר הכתב והקבלה ביאר, שזו היא מהות הספירה שציותה התורה, שאין הכוונה בזה רק לדעת את כמות הימים והשבועות, אלא ענין הספירה הוא גם העיון וההשגחה, ועל דרך מה שנאמר (איוב יד, טז) “צעדי תספור”, שאין ענינו שם לדעת כמות פסיעות רגליו, אלא עיקר המכוון בו הוא ההשגחה והעיון על איכות צעדיו והנהגותיו. וכמו שיתנהג האדם בקבלו מחבירו סכום מעות, שכאשר הוא בא למנות את המעות שקיבל, אין הוא מונה רק את סכום המעות, אלא הוא משגיח ומעיין גם בטיב ואיכות המטבעות שקיבל, לבל תבוא לידו מטבע אחת גרועה ופסולה. וזו היא תכלית ספירת מ”ט הימים, להשגיח בימים אלו שלא יאבד אחד מהם על ידי שלא יעשה בהם את עבודתו ולא יתקן בהם את נפשו.
וכתב עוד, שיתכן לפרש בתיבת “וספרתם” שהיא במשמעות של טהרה וזיכוך, וכלשון הכתוב (שמות כד, י) “כמעשה לבנת הספיר”, וכן מצינו בכתוב משמעות לשון זו בפעולה, וכמו שנאמר (איוב כח, כז) “אז ראה וַיִסְפְּרָה”, כלומר שראה והפליג בשבח זוהרה ויקרתה. וזו היא כוונת התורה במצוות “וספרתם לכם”, שבזמן הנבחר הזה תשגיחו ביותר על נפשכם להיות סַפִּירִי, להיות מטוהרים ומזוככים מכל חלאת הבלי הזמן ומזוהמת הגשמיות, ולקדש את הנפש בקדושה העליונה.
עוד הוסיף לבאר על פי זה בספר הכתב והקבלה, שזהו מה שאמר הכתוב “תמימות תהיינה”, שעל ידי ספירת הימים וההשגחה והעיון לבל יפסדו, ועל ידי זיכוך וטהרת הנפשות, תבואו לידי תמימות ושלימות הנפש.
ויש להסמיך לזה מה שדרשו חז”ל (ויקרא רבה כח, ג) “אימתי הן תמימות בזמן שישראל עושין רצונו של מקום”, שכאשר ספירת העומר אינה נעשית מן השפה ולחוץ, אלא היא חודרת אל תוך הלבבות, ומביאה את הסופרים לזכך ולטהר את נפשותיהם ולהיות עושים רצונו של מקום, אזי מתקיימת תכלית המצוה שתהיינה נפשות ישראל תמימות ושלימות, טהורות ומקודשות בקדושה של מעלה.

הגאון רבי יעקב צבי מקלנבורג זצ”ל בעל “הכתב והקבלה”
(1785-1865)
נולד בעיר לעסלא [כיום ולוצלאווק] שבפלך פוזנא, לאביו רבי גמליאל. למד אצל רב העיר הגאון רבי זכריה מנדל קצנלבוגן זצ”ל [שכיהן קודם לכן כראב”ד בליסא, בנו של הגאון רבי דוד טעבלי זצ”ל מליסא]. קיבל תורה גם מידידו הקרוב של רבו, הגאון רבי עקיבא איגר זצ”ל. היה קשור גם לבית מדרשם של תלמידי הגר”א. למרות היותו גדול בתורה ובשאר חכמות לא קיבל על עצמו בתחילה עול רבנות, אלא שלח ידו במסחר והתעשר. בהמשך נחלו עסקיו כשלונות, והוא נאלץ לקבל עליו עול רבנות. בשנת תקצ”א נתמנה לרב העיר קניגסברג, שם כיהן עד לפטירתו. בשנות כהונתו בקניגסברג נחלץ להילחם בעוז כנגד תנועת הרפורמה שכבר החלה להתפשט. חיבר את פירושו “הכתב והקבלה” על התורה, שבו הוא מבסס על אדני ההיגיון את אמיתות קבלת חז”ל ואת התאמתה לפשוטה של התורה שבכתב. כמו כן הוא מרבה לבאר את שורשי התיבות ודקדוקי הלשון. חיבר גם את פירושו “עיון תפילה” על סידור התפילה. נפטר בד’ בניסן [ויש אומרים בי’ בניסן] תרכ”ה בעירו קניגסברג.

מאור התורה
Harvesting Torah
Reaping our Harvest In Parshas Emor the Torah discusses the yamim tovim, beginning with Shabbos and continuing with Pesach, Sefiras Ha’omer, Shavuos, Rosh Hashanah, Yom Kippur, and Sukkos.
Between the pesukim regarding Shavuos and Rosh Hashanah, one pasuk seems out of place: When you reap the harvest of your Land, you shall not completely remove the corner of your field during harvesting, and you shall not gather up the gleanings of your harvest; rather, you shall leave these for the poor person and for the stranger (Vayikra 23:22).
This pasuk teaches the halachos of leket, shikechah, and peah, portions of the harvest that are left behind for the poor. It is a seasonal mitzvah that takes place at this time of year—sometime between Shavuos and Rosh Hashanah. But it is not a Yom Tov. Why, the rishonim wonder, is this pasuk written here?
Celebrating Harvest and Torah The Yom Tov of Shavuos is a celebration of the harvest, a day to thank Hashem for the success of the crop. The korban of Shavuos, the Shtei Halechem, is made of chametz, similar to the korban todah.
Yirmiyahu Hanavi rebuked Bnei Yisrael for their lack of gratitude to Hashem for providing the perfect climate for the harvest, “Chukos katzir yishmor lanu” (Yirmiyahu 5:24). In order to harvest successfully, the climate must be dry and windy. Rain during harvest can destroy the crop, and wind is necessary for winnowing. During the harvest season in Eretz Yisrael, Hashem provides the perfect climate—dry sun and wind (it generally does not rain after Pesach in Eretz Yisrael). The Ramban says that the purpose of the korban Shtei Halechem is to thank Hashem for this.
The Ramban immediately adds that it is a korban todah for the Torah; Shavuos is Zman Matan Toraseinu.
Two events coincide—the end of the harvest and the date of Matan Torah. A single korban is brought to thank Hashem for both the harvest and the Torah. These two subjects must have some correlation.
Continuing to Sow Rabi Akiva said (Yevamos 62b): One who learned Torah in his youth should continue to learn Torah in his old age; one who taught students in his youth should continue to teach students in his old age.” Rabi Akiva based his teaching on the pasuk: In the morning, sow your seed, and in the evening, do not withhold your hand” (Koheles 11:6). One who has already learned Torah or taught talmidim during the dawn of his life should continue to do so in the twilight of his life.
Rabi Akiva compares Torah learning and teaching talmidim to planting. If setting up talmidim is like planting, the harvest is their success.
Rabi Akiva taught twenty-four thousand students. They were all great men, but he was not privileged to harvest them. They all died in a period of seven weeks. But Rabi Akiva did not surrender. He began to sow the seeds again, and his harvest was successful the second time around.
The Torah is compared to planting and harvesting. The first round of Rabi Akiva’s crop was damaged by tzarus ayin. In order for the harvest of Torah to succeed, one must fargin others and allow them to succeed as well.
Harvesting our Crop The same holds true of the harvest of the wheat.
The halachos of leket, shikechah, and peah teach us to allow others, strangers, to take from our hard work. It is difficult. But this is what makes the harvest successful.
Thus, leket, shikechah, and peah are not merely seasonal mitzvos that happen to take place at this time of year. They are conditional to the success of the harvest that Shavuos celebrates. And it symbolizes the condition to success in Torah: fargining others.