Meor Hazayis Re’eh 5785

מאור השמיעה
חביבים דברי סופרים
שמור ושמעת את כל הדברים האלה אשר אנכי מצוך למען ייטב לך ולבניך אחריך עד עולם כי תעשה הטוב והישר בעיני ה’ אלקיך (דברים יב, כח).
האור החיים הק’ דקדק בסדר הדברים שבפסוק, מדוע הקדימה התורה שמירה לשמיעה, “שמור ושמעת”, הלא השמיעה קודמת לשמירה, והיה לו לכתוב “שמע ושמרת”. עוד דקדק בלשון הפסוק, מדוע הוצרך לכתוב “את כל הדברים האלה”, לא היה לו לכתוב אלא “שמור ושמעת הדברים האלה”.
ומבאר בזה האור החיים הק’, שהציווי “שמור ושמעת” עוסק בשני עניינים שונים: בשמירת התורה והמצוות אשר כבר נודעו לישראל על ידי משה, ובקיום כל הגדרים והסייגים לתורה אשר יגזרו ויחדשו חכמי ישראל. כנגד שמירת התורה והמצוות שכבר נודעו לישראל ציווה הכתוב “שמור”, ולא הקדים לכך שמיעה, כיון שכבר שמעו ישראל את החוקים והמשפטים, ואין צריך לצוותם אלא לשמרם ולקיימם. וכנגד הגדרים והסייגים העתידים להתחדש על ידי החכמים ציווה הכתוב “ושמעת”, שצריך לקבל את גזירות החכמים וסייגיהם.
ולכן אמר הכתוב “את כל”, שבתיבת “את” בא לרבות את כל הגזירות והגדרים שיחדשו רבותינו חכמי ישראל, ובתיבת “כל” בא לבאר את תכליתן וחשיבותן של גזירות ותקנות חז”ל שעשו סייג לתורה ומשמרת למשמרת, שרק על ידי זה נוכל לקיים את כל מצוות התורה מבלי לגרוע דבר, כי מבלי עשיית סייג לתורה ודאי יבוא האדם לחסר ולגרוע באיזה מצוה, וזהו “שמור ושמעת את כל הדברים האלה”, כי השמיעה לדברי חז”ל מביאה לידי שמירת כל הדברים האלה מבלי כל חסרון.
ובזה ביאר האור החיים הק’ מה שהזכירה התורה בפסוק זה את טובת הבנים, “למען ייטב לך ולבניך אחריך”, מפני שקיום הגדרים והסייגים שתקנו חכמי ישראל הוא הדבר המעמיד את המשך הדורות של בני ישראל לעולם.
ומצאנו עוד בגודל מעלת קיום התקנות והסייגים של חכמי ישראל, בדברי רבינו יונה ז”ל בשערי תשובה (שער ג, המדרגה הראשונה – חומר דברי סופרים), שהביא את מאמר חז”ל (ע”ז לה, א) על הפסוק (שיר השירים א, ב) “כי טובים דודיך מיין”, שדרשו “ערבים עלי דברי דודיך [דברי סופרים] יותר מיינה של תורה”, וביאר רבינו יונה בטעם הדבר, משום שיראת ה’ היא יסוד כל המצוות, כמו שכתוב (דברים י, ב) “מה ה’ אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה”, ותקנות חכמים וגזירותיהם הם היסוד ליראה את ה’, כי מפני מה יעשה האדם סייג לדבר, אם לא מפני גודל יראתו פן יפגע ויכשל בדבר, וכדוגמת בעל השדה אשר יעשה גדר לשדהו מפני יראתו שמא יכנסו בה בהמות או בני אדם ויזיקוה. ומפני כך אמרו שחביבים דברי סופרים יותר מיינה של תורה, לפי שהמקיים דברי סופרים, שהם גדרים וסייגים לשמור מצוות ה’, אין זה אלא מפני שזרח על נפשו אור יראת ה’, שהיא יסוד כל המצוות.

מאור הדין
הבדלה מול ירושלים
הגאון רבי אברהם גנחובסקי זצ”ל היה נודע כמחמיר ומדקדק גדול בכל פרט ופרט בדיני המצוות, והיה מחמיר אף יותר שלא לפגוע בשום אדם על ידי חומרותיו ודקדוקיו. פעמים רבות היה רבי אברהם משתמש בפתרונות גאוניים ומעניינים שהגה במוחו הכביר, על מנת שיוכל להקפיד על קוצו של יו”ד מבלי שהדבר יפגע באחרים. אירע פעם במוצאי שב”ק שהגיעו לבקר בביתו זוג שאינו שומר תורה ומצוות, עוד בטרם הבדיל רבי אברהם על הכוס. בעת שבא רבי אברהם להבדיל, היה הזוג עדיין בביתו ונכחו בסביבתו, ועקב כך שהאשה לא כיסתה את ראשה, לא היה יכול רבי אברהם להבדיל כנגדה, ואם כי הערוה”ש מתיר, וכן יש שיטות המתירות לומר דברים שבקדושה בעצימת עיניים, אך רבי אברהם לא רצה להקל בדבר כנגד השיטות המחמירות. מאידך, חשש רבי אברהם, כי אם יאמר לאשה שתתרחק ממנו כמלוא עיניו, או אם יסב את פניו אל הקיר ויבדיל, תתבייש האשה. על כן הגה רבי אברהם במוחו רעיון כביר. הוא מזג את הכוס להבדלה, נטלו בידו ואמר לנוכחים, “כעת אסב את פני אל הקיר, כדי לומר את ההבדלה לכיוון ירושלים”, וכך הבדיל כשפניו אל הקיר, מבלי שנזקק להסתמך על קולא בהלכה, ומבלי שגרם חלישות הדעת ועגמת נפש ליהודי כלשהו. כך מצא רבי אברהם את שביל הזהב, כיצד להדר בשלימות בבין אדם למקום ובבין אדם לחבירו כאחד.
(ויאמר הנני)

הגאון רבי אברהם גנחובסקי זצ”ל (1936-2012)
נולד בשנת תרצ”ז בתל אביב, לאביו רבי אליהו משה ז”ל. בהמשך עברה משפחתו להתגורר בבני ברק, בסמוך למקום מגוריו של החזון איש זצ”ל, וכך זכה רבי אברהם בצעירותו להיות ממקורביו. כמה שנים לאחר נישואיו עם נכדת הרבנית של הגאון מטשעבין זצ”ל, נתמנה לכהן כאחד מראשי ישיבת “כוכב מיעקב – טשעבין” שבירושלים, וכיהן במשרה זו במשך 45 שנה, עד להסתלקותו. נפטר בשנת תשע”ג.

מאור הסימנים

A Kosher Yid
וְכָל בְּהֵמָה מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע שְׁתֵּי פְרָסוֹת מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ: אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה הַשְּׁסוּעָה אֶת הַגָּמָל וְאֶת הָאַרְנֶבֶת וְאֶת הַשָּׁפָן כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הֵמָּה וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסוּ טְמֵאִים הֵם לָכֶם: וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְלֹא גֵרָה טָמֵא הוּא לָכֶם מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ: (יד, ו-ח)
And every animal that has a split hoof, which is completely separated in two hooves, and that brings up its cud among animals — it may you eat. But these shall you not eat from among those that bring up their cud or have a completely separated split hoof: the camel, the hare, and the hyrax, for they bring up their cud, but their hoof is not split — they are unclean for you; and the pig, for it has a split hoof, but not the cud — it is unclean to you; from their flesh you should not eat and you shall not touch their carcasses.
To be considered kosher, an animal must chew its cud and have split hooves. The Torah lists four animals that display only one of the two kosher signs.
When describing these animals, the Torah tells us about the one kosher sign that they do have. Why is this necessary? Why doesn’t it simply state that these animals are forbidden because they lack the second sign?
The Kli Yakar cites a Midrash that compares Eisav to a pig, because both attempt to show their good side and hide their unworthy side. The Torah reminds us that even if the pig displays its one kosher sign, it is nevertheless not kosher because it lacks the second sign.
The Kli Yakar states that there are two signs of an upstanding Yid, two ‘kosher signs’: the mitzvos between man and Hashem (בֵּין אָדָם לַמָּקוֹם) such as davening and learning Torah, and the interpersonal mitzvos (בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ). Some people spend lavishly on expensive tefillin, aim to be the last person in shul to finish davening, and purchase an esrog that’s fit for a prince. No expense is too great when it comes to presenting themselves as a good Yid. But when it comes to business ethics, or to caring for someone less fortunate, they are not as eager to do the right thing.
Rav Avraham Pam says that having one sign and not the other is even worse than having no signs of kashrus at all. If a person davens devoutly and studies Torah diligently, but when dealing with his fellow man he is cruel or dishonest, then it would be better if he didn’t learn and daven well. He causes a chillul haShem, bringing shame on the name of Torah scholars, because people view him as a scholar and see his corrupt behavior. The reverse is also true; there are people who are very considerate and kind to others, but are lackadaisical in their service of Hashem and performance of mitzvos. Such a person, too, offends the honor of Shem Shamayim, because people will admire his kindness to others and will begin to feel that it is less important to serve Hashem בין אדם למקום.
Just as an animal is only kosher if it has both signs, a Yid must have both characteristics to meet the basic definition of a good Yid.
(Sefer Minchas Yisrael, Rabbi Yisrael Meir Ferber)

מאור שי”ח
משכהו לבית המדרש
Bentzion Yosolovsky learned in Novardok as a child and then in Baranovich for four years as a teenager. When the Nazis came, he was incarcerated in the ghetto of Dworzec together with the Jews of the surrounding towns, among them the town of Mir. On December 28, 1942, the Nazis rounded up the Jews of the ghetto with the intention to slaughter them all. Bentzion miraculously escaped and joined the Jewish partisans in the forest, where he was wounded.
After years of horror and pain, when the war finally ended, Bentzion made his way to Eretz Yisrael, having spent seven years in an environment far removed from the spirit of a Yeshivah. He arrived in Eretz Yisrael at the end of the winter of 1946, and was placed in a kibbutz. On Chol Hamoed Pesach, when, against his principles, he was pressured to work, Bentzion decided to leave the kibbutz and make his way to Yerushalayim.
Walking aimlessly through the Geulah neighborhood, he encountered a young man whom he later discovered was Rav Shneur Kotler. Upon learning that Bentzion had studied in Baranovich, Rav Shneur urged Bentzion to come join him in the Chevron Yeshivah, telling him that since he had learned in such a prestigious yeshivah before the war, it would be fitting for him to rejoin yeshivah life.
At first, the hanhalah of the yeshivah hesitated. They doubted that a boy who had spent so many years away from the beis midrash would be able to settle back into a yeshivah. In truth, Bentzion was also not sure that he could. But Rav Shneur was confident that Bentzion could do it, and insisted that the hanhalah must accept him. Thanks to Rav Shneur’s efforts and persuasive powers, Bentzion rejoined the Yeshivah and spent many good years learning Torah.