Meor Hazayis Tazria Metzora 5786

מאור המילה
זה הקטן גדול יהיה
וביום השמיני ימול בשר ערלתו (יב, ג).
בברית מילה נוהגים בני אשכנז לברך “פלוני בן פלוני זה הקטן גדול יהיה”. והפירוש הפשוט והמקובל בזה הוא, שיזכה להיות אדם גדול, כלומר גדול במעלה ובצדקות וכדו’, וכהלשון השגור בש”ס “אדם גדול הוא”. ובספר “זכרון ברית לראשונים” לחכם הקדמון רבי יעקב הגוזר כתב: “ומה שאומרים פלוני זה הקטן גדול יהיה, כך אמר הקב”ה לאברהם, שנאמר (בראשית יח, יח) ‘ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום’, לכך נהגו לומר כן”. ובפירוש לתרגום יונתן בפרשת ויחי (שם מח, כ) כתב בשם הגאון מוהר”ד, שברכת “זה הקטן גדול יהיה” היא מעין דברי יעקב אבינו על אפרים (שם פסוק יט) “ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו”.
אמנם אפשר לפרש בנוסח ברכה זו, שהיא מלשון גדלות האמור לענין התחייבות במצוות, שמבן י”ג שנים הוא נעשה גדול ומתחייב במצוות, ומברכים את הרך הנימול שיחיה ויתקיים ויגדל עד שיזכה להיעשות גדול המחוייב במצוות. והשייכות בין כניסה בברית המילה לכניסה בעול המצוות היא, כי גם לאחר ברית המילה נותרת ערלה באדם, ורק בהגיעו לגיל מצוות מוסרת ממנו הערלה לגמרי.
וכמו שכתב האור החיים הק’ בפסוק זה וז”ל, אמרו בספר הזוה”ק (ח”א רסב, ב) כי ד’ קליפות הם הסובבים לבחינת הקדושה, בסוד גינת אגוז. ותמצא שבאגוז ד’ קליפות, א’, היא קליפה המרה המתייבשת ונופלת, ב’, קליפה הקשה, ג’, אותה המפרדת בין חלקי האוכל, ד’, הדבוקה באוכל ונאכלת עם האוכל לצד שדבוקה בו, ובחינת קליפה זו אינה כל כך מאוסה אלא בהפרדה מהאוכל. ובמצות המילה מפרידים מהאדם ג’ בחינות הקליפה, הערלה היא כנגד בחינה הרמוזה בקליפה החיצונה של אגוז, פריעה כנגד קליפת אגוז המשתברת, מציצה היא כנגד קליפה שמפרדת בין חלקי האוכל וצריך לשולפה מבין האוכל, ועדיין נשארת בו בחינה הרמוזה בקליפה הדבוקה, והוא מה שאמרו ז”ל (זוה”ק ח”א עח, א) כי האדם עד תשלום י”ג שנה הוא בבחינת שני ערלה, כי ה’ הגביל לאילנות שלש שנים ערלים והאדם עץ השדה שלש עשרה, ואור לי”ד יהיה כל פריו קודש הלולים, עכ”ל.
וכיוצא בזה מצינו בדברי הרמח”ל בדרך עץ חיים, שכתב וז”ל, ובתחילה כשהערלה בגוף, מעבירים אותה אחר שמונה ימים, אך הערלה הפנימית, שהיא ערלת הלב, אינה סרה אלא לאחר שלוש עשרה שנים ויום אחד, ולכן כל אותו הזמן הוא פטור מן המצוות וכו’, ואם הוא הולך בדרך טוב הוא מרחיקה מעצמו. והנה בזמן הזה, שהוא הרחק הערלה, ההבל היוצא מפיו הוא מכניס הסיטרא אחרא ושוברה שבירה גדולה, וחוזר וממשיך הכח של התורה שקיבל בראשונה קודם שנולד, וכיון שהשלים לקבל הכח, אז יש לו לעשות, ולכן הוא חייב במצוות, עכ”ל.

מאור אליהו מלאך הברית
בריתי היתה אתו החיים
הגאון רבי שלמה קלוגר זצ”ל הוזמן פעם להשתתף בברית מילה בהיותו מו”צ ומגיד מישרים בעיר בראדי, ובהגיעו למקום הברית ראה שעדיין לא הביאו את התינוק. לשאלתו מדוע מתעכבים מלהביאו, השיבו לו כי אבי התינוק חולה מסוכן ונוטה למות, ועל כן ממתינים מלמול את בנו עד שימות האב ויוכלו לקרוא לבן על שמו. הגר”ש קלוגר ציווה לערוך את ברית המילה מיד, באמרו כי אפשר שעל ידי זה תעלה רפואה למחלתו של האב. ואכן כך היה, הכניסו את התינוק בבריתו של אברהם אבינו, וכעבור זמן לא רב נתרפא האב וקם מחליו. הציבור היה נפעם מגודל המעשה, והחלו לספר כי הרב הינו פועל ישועות בקרב הארץ. אולם הגר”ש קלוגר דחה את הדברים ואמר כי הוא אינו עושה מופתים, אלא למד לעשות כן מדברי רש”י בפרשת וירא (בראשית יח, ב ד”ה והנה) אודות ג’ המלאכים שבאו לבקר את אברהם אבינו, שכתב שהמלאך שבא לרפאות את אברהם הוא המלאך שבא להציל את לוט. ולכאורה הדבר תמוה, הלא הרבה שלוחים למקום, ומדוע לא נשלח מלאך נוסף להצלת לוט. אלא ביאור הדבר הוא, שללוט לא היו מספיק זכויות כדי שישלח לו הקב”ה מלאך להצילו, ורק אחר שכבר נשלח מלאך של רפואה והצלה כדי לרפאות את אברהם, היה אפשר לשולחו להציל את לוט. סיים הגר”ש קלוגר ואמר, שמפני זה הורה למהר ולמול את התינוק, כי שמא אין לאב זכויות מספיקות כדי להירפא מחליו, אבל אחר שיבוא אליהו מלאך הברית אל מקום המילה, אולי הוא יסור אל מיטת חליו של האב ויביא עמו רפואה למחלתו.

הגאון רבי שלמה קלוגר זצ”ל (1785-1869)
מגדולי הפוסקים בגליציה. נולד בשנת תקמ”ו בעיירה קאמרוב שבפולין לאביו הגה”צ רבי יהודה אהרן זצ”ל שכיהן כרב העיירה. למד תורה מפי אביו הרב עד הגיעו לגיל י”ג, אז נפטר אביו על פניו. לאחר זמן מועט נסע לעיר הסמוכה זאמושטץ, שם למד עם קבוצת תלמידים בביתו של הגאון רבי יוסף הוכגילרנטר זצ”ל בעל “משנת חכמים” אשר פרש עליו את כנפיו. כמו כן למד את חכמת האגדה והדרוש אצל המגיד מדובנא זצ”ל אשר כיהן שם כמגיד מישרים. בגיל י”ז נשא לאשה את בתו של הנגיד ר’ חיים מראווא, אביו של הגאון רבי מרדכי מארדוש זצ”ל בעל הביאור למהר”ם שיף וחמיו של הגאון רבי צבי הירש הלר זצ”ל בעל “טיב גיטין”. בעיר ראווא למד כל השבוע בבית המדרש עם גיסיו הגאונים. לאחר שחמיו וחמותו נפטרו שלח את ידו במסחר, ומשראה שהדבר לא הצליח בידו קיבל את עול הרבנות. כיהן במשך שנות חייו בערים: קוליקוב, יוזפוב, בראדי וברעז’אן, ובסוף ימיו חי בבראדי. בשנת תקצ”ח נפטרה אשתו והוא נישא בזיוו”ש, ממנו נולד בנו הגאון רבי אברהם בנימין זצ”ל. בעת הפולמוס שהיה שבגליציה אודות מצות מכונה היה הגר”ש קלוגר מראשי האוסרים. חיבר ספרים רבים בכל מקצועות התורה, ומן המפורסמים שבהם: שו”ת “טוב טעם ודעת”, שו”ת “האלף לך שלמה”, “ספר החיים” על שו”ע או”ח, “חכמת שלמה” על ד’ חלקי שו”ע, “עבודת עבודה” על מס’ עבודה זרה, “מי נדה” על מס’ נדה, ועוד רבים. נפטר בשנת תרכ”ט בברודי ונטמן שם.

מאור האדם
Superior or Inferior
אשה כי תזריע וילדה זכר
When a woman conceives and gives birth to a male (Vayikra 12:2).
The Midrash (Vayikra Rabbah 14:1) teaches that just as man was created after all the other creatures, so too the laws of his ritual purity were written only after the laws of the animals.
The Midrash continues with a clarification, quoting the pasuk (Tehillim 139:5) Achor v’kedem tzartani, “Later and earlier You have formed me”: If a person merits, they tell him, “You preceded all of creation.” If he does not merit, they tell him, “Even a gnat preceded you.”
How can they tell him that he preceded all of creation, when he was, in fact, created last? Does his performance of mitzvos change reality?
The idea that man was created last can be understood in two ways. One way is that man is the purpose of creation, and Hashem therefore created all his needs beforehand, so that from the moment he entered the world, everything was prepared for him, as Chazal (Sanhedrin 38a) say, Man was created on Erev Shabbos so that he would immediately enter the feast. If he chooses good, he does in a sense “precede” the rest of creation, not in the chronological order of creation, but in terms of his significance in creation.
Yet it can also be interpreted as a reflection of how low a person can fall. Every creature follows its nature, but only man was given bechirah, free choice. If he chooses evil, he becomes lower than the animals.
Chazal’s language implies that for man to rise above the animals and be regarded as the purpose of all creation, he requires a specific merit. He must accept the yoke of Torah and mitzvos and battle his yetzer hara in order to reach this level.
Rav Dessler once commented that a person can observe all the mitzvos and still be no better than an animal if he does not overcome his base animalistic desires. If he lives without accepting the yoke of Torah and mitzvos, indulging in all his physical pleasures, and fulfilling the mitzvos and learning Torah only when it is convenient for him, he is no better than an animal. If he wishes to become a greater person he must break his animalistic desires and accept the yoke of Torah and mitzvos.
(Rav Moshe Sternbuch on Chumash. Machon Aleh Zayis)