וזהו גם הפירוש של “כל כבודה בת מלך פנימה” (תהלים ה, יד), ופירושו שהיא שוכנת מעונגת לפנים בארמונה. וגם הרבה מקומות מצינו כבוד אב ואם בקשר לשינה, כגון הסיפר הידוע מדמא בן נתינה ועוד דוגמאות שהבאתי במאמרי בלשון לע”ז. ואם כן יתכן שאמירת דבר בשמו וכו’ לאחר מותו, יש בזה מעין של שפתותיו דובבות בקבר, ועכ”פ נותן לו נחת רוח שעל ידי זה מנוחתו כבוד, כלומר בנחת.

עלה לאו
שיטת החינוך בגדר לאו שאין בו מעשה [א]
הרב צבי פינקלשטיין, מכון עלה זית
ספר החינוך בפרשתנו (מצוות שמד-שמו) כתב כלל גדול בענין לאו שאין בו מעשה, דכל לאו שאפשר לעבור עליו שלא ע”י מעשה, הרי דינו כלאו שאין בו מעשה בכל גווני ואין לוקין עליו, ואפילו אם עבר ע”י מעשה. [והיא שיטה הפוכה מהמגיד משנה (שכירות יג, ב, כפי המבואר בשעה”מ חמץ ומצה א, ג) דס”ל שכל שאפשר ע”י מעשה לוקה אפילו אם לא עשה מעשה.]
עשרה לאוין שהחינוך פוטר מטעם הנ”ל בספר שדי חמד (מערכת הלמ”ד כלל יב) מונה והולך את כל המקומות שבהן תופס החינוך שיטתו זו ופוטר מן המלקות משום דאפשר בלא מעשה, ואלו הן:
א] מצוה צד – לא ישבו [עכו”ם] באצרך. אינו לוקה “לפי שאפשר למכור להם קרקע או להשכיר בלא עשיית מעשה”.
ב] מצוה רמא – לא תקום. אינו לוקה משום דאפשר בלא מעשה [כגון שלא השאיל לחבירו כדרך שלא השאיל לו].
ג] מצוה שמד – לא תעבוד בו [בעבד עברי] עבודת עבד. אפשר שלא ע”י מעשה “כי בדברים יווסר עבד לעשות מלאכתו”.
ד] מצוה שמה – לא ימכרו ממכרת עבד. אפשר שלא ע”י מעשה [כגון שהעבד עלה בעצמו על אבן המקח].
ה] מצוה שמו – לא תרדה בו בפרך. “שאפשר לעבור עליה בדבור לבד מבלי מעשה”.
ו] מצוה שפז – ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. “כי פעמים אפשר לעבור על לאו זה מבלי שום מעשה”.
ז] מצוה תקסט – לא תננו [לעבד שברח לא”י]. “ואין בו מלקות, לפי שאפשר לעבור עליו מבלי עשיית מעשה”.
ויש עוד ג’ לאוין שפטר בהן החינוך מטעם הנ”ל אע”ג שלא מפורש כן בדבריו, ואלו הן:
ח] מצוה יג – כל בן נכר לא יאכל בו [בקרבן פסח]. “ואין בו מלקות לפי שאין בו מעשה”. וכתב השדי חמד דמשמע דאפילו תחב לו בתוך פיו פטור, משום שאפשר שלא ע”י מעשה.
ט] מצוה יד – תושב ושכיר לא יאכל בו [בקרבן פסח]. “ואין לוקין עליו שאין בו מעשה”. ומשמע אפילו אם תחב לתוך פיו, וכנ”ל.
י] מצוה סג – וגר לא תונה. “ואין לוקין עליו לפי שאין בו מעשה”. וכתב השדי חמד דממה שכתב החינוך שם “שנמנענו מלהונות הגר אפילו בדברים” משמע שהלאו הזה כולל בין ע”י מעשה בין ע”י דיבור, ואפילו הכי כתב שאינו לוקה בכל ענין.
תשעה לאוין שבהן נראה שהחינוך סותר משנתו אך הקשה השדי חמד שבכמה מקומות כתב החינוך דמקרי לאו שיש בו מעשה אע”ג דאפשר שלא ע”י מעשה, ואלו הן:
א] מצוה יא – בל יראה ובל ימצא. “ולוקה כל זמן שעשה בו מעשה, כגון שחימץ עיסה והניחה בביתו, או שלקח חמץ והצניעו בביתו. אבל אם לא עשה בו שום מעשה, אלא שנשאר בבית מקודם הפסח, אין לוקה עליו”. הרי דאע”ג דאפשר בלא מעשה מ”מ אם עשה מעשה לוקה.
ב] מצוה סה – כל אלמנה ויתום לא תענון. “ואע”פ שאין לוקין על לאו זה, לפי שאין העינוי דבר מסוים כדי להלקות עליו, כי לעולם יוכל המענה רשע לטעון בשקר כי מן הדין עינם או לטובתם, השי”ת שהוא בוחן לבבות תובע צערן, והרי עונשו מפורש בתורה, שנאמר והרגתי אתכם בחרב וכו'”. והקשה המשנה למלך (בהגהותיו על החינוך) דהול”ל דאין לוקין משום דאפשר בלא מעשה.
ואולי יש לדחות שהחינוך נקט טעם יותר פשוט, שהרי על הטעם דאפשר בלא מעשה כתב החינוך במקום אחר (מצוה שמד) ש”מן הדומה” דלא לקי, ו”זה דרכי זך בעיני”, ומשמע דלאו מילתא דפשיטא היא. ועוד נראה שהחינוך בשורות הללו בא לבאר שעונשו של המענה מסור להקב”ה “שהוא בוחן לבבות”, ומשום הכי נקט טעמא ד”לעולם יוכל המענה רשע לטעון בשקר וכו'” דהיינו לעומת הקב”ה שהוא בוחן לבבות ותובע צערן.
ג] מצוה עה – אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס [שאסור לדיינים לקבל עדות מאדם רשע]. “ואין לוקין על לאו זה לפי שאין בו מעשה. ואפילו עשה בו מעשה, בכל דבר שבממון לפי שניתן להשבון אין לוקין עליו”. והקשה המשנה למלך (הגהותיו שם) דאין צורך לטעם דניתן להשבון, דהא אפשר שלא ע”י מעשה.
ד] מצוה קיג – בשר בחלב. “והעובר עליה ואכל כזית מן הבשר והחלב שנתבשלו יחד במזיד, לוקה. אבל נהנה בו כגון שנתנו או מכרו, אינו לוקה, לפי שאפשר להנאה בלי מעשה, וכל שאין בו מעשה אין לוקין עליו. ואפילו סך ממנו אפשר דלא לקי לפי שהוא שלא כדרך הנאתו, שאינו עשוי לסוך, ויש לדון בו גם כן שילקה”. וממה שכתב בסוף דבריו “ויש לדון בו גם כן שילקה” משמע דמספקא ליה בהאי כללא אי חשיב לאו שאב”מ או לא. אך כתב השדי חמד שיש לדחות דטעם ספקת החינוך הוא משום דדילמא סיכה חשיב כאכילה, ועל איסור אכילה בודאי לקי משום דהוי לעולם ע”י מעשה.
ה] מצוה ריג – אל תפנו אל האלילים. “ועובר עליה ופנה אחר עבודה זרה בדרך שיהא עושה בה מעשה, לוקה”.
ו] מצוה רנא – לא תקיפו פאת ראשכם. “אחד המגלח ואחד המתגלח כל זמן שסייע שניהם חייבים, אבל לא סייע אין חייב אלא המגלח, והמגלח את הקטן חייב”. הרי שאם סייע חייב מלקות אע”ג שהיה יכול בלא מעשה דהיינו בלא סיוע.
ז] מצוה רנג – וכתובת קעקע לא תתנו בכם. “ואם רשמו בו אחרים, אינו לוקה אלא אם כן סייע, מן הכלל הידוע, לאו שאב”מ אין לוקין עליו”. הרי דאע”ג דאפשר בלא מעשה מכל מקום היכא דעבר ע”י מעשה לוקה.
ח] מצוה שלט – והארץ לא תמכר לצמיתות. “לוקין וכו’ והוא שעשו מעשה בדבר, שאין לוקין בלאו שאב”מ”.
ט] מצוה לח – לא תחמד בית רעך. “ועובר עליה וחמד, ואפילו עשה בו שום מעשה, אינו חייב מלקות, לפי שהוא דבר שניתן להשבון”. וקשה תיפוק ליה דאפשר בלא מעשה. [כן הקשה בהגהות צב”א רב, אך בשדי חמד לא הזכיר לאו זה.]
במאמר הבא יבוארו בעזה”ש הגדרותיהם של גדולי האחרונים בשיטת החינוך, ומה שנראה להציע ביישוב סתירות החינוך לאור דבריהם.

עלה עקיבא
The Early History of
Rabbi Akiva
Rav Yehuda Roth, Machon Aleh Zayis
There is perhaps no Tanna more famous than R. Akiva. An indication of his importance can be seen from the unusual amount of information that can be gleaned from Chazal about his life. Unlike any other personality in the rabbinical canon, we have preserved, in numerous mentions throughout Chazal, myriad details about R. Akiva’s life, teachers, students and family. And yet much is still unclear.
It is well known that R. Akiva was killed by the Romans (Berachos 61a). We can assume that this happened sometime during the Bar Kochva Revolt. We know this because Chazal tell us (Yerushalmi Sotah 5:5) that R. Akiva declared Bar Kochva to be Mashiach, and the Rambam (Melachim 11:3) describes R. Akiva as being נושא כליו for Bar Kochva. Furthermore, in Yerushalmi (Berachos 9:2) we see that R. Akiva was ordered executed by Turnus Rufus, governor of Eretz Yisrael during the Bar Kochva Revolt.
Now, Sifri (V’zos HaBerachah 357) tells us that R. Akiva lived 120 years. But when exactly was the Bar Kochva revolt? Yerushalmi Taanis (4:5) and Eichah Rabbah (4:4,21) give the date for the destruction of Beitar as 52 years after the Churban. Following this, the Tzemach Dovid gives the date of the Churban as 3828 (68 CE), and therefore the year 3760 (1 CE) for the birth of R. Akiva. (Interestingly, when writing the secular date the Klausenberger Rebbe would sometimes write ללידת רבי עקיבא).
This would mean that R. Akiva was 68 years old at the time of the Churban. Avos D’Rabi Nosson (6:2) says that R. Akiva was 40 years old when he began to learn Torah. We also know that there was a period of 24 years in which R. Akiva was away from home learning (Kesubos 62b, Nedarim 50a). That would mean that well before the Churban, R. Akiva had already become one of the leading talmidei chachamim of his generation.
However, if we attempt to harmonize everything that Chazal tell us about R. Akiva, it seems clear that this does not fit. The main teachers of R. Akiva were R. Eliezer and R. Yehoshua, who were active in the post-Churban generation. If R. Akiva went to learn well before the Churban, why do we not find that he learned with R. Yochanan Ben Zakai or other Tannaim of that generation? In fact, all the stories of R. Akiva’s years as a student are in the context of the generation of Yavneh; nowhere do we see R. Akiva interacting with any of the pre-Churban Tannaim. Furthermore, when R. Akiva met the aged R. Dosa (see Yevamos 16a) from the generation of R. Yochanan ben Zakai, who still remembered R. Yehoshua as an infant when his mother would bring him to the Beis Hamidrash (see Yerushalmi Yevamos 1:6), this meeting clearly took place after the Churban (as R. Elazar Ben Azariah is also there) and relatively early in R. Akiva’s career. We see that the Rishonim also understood this, as they all (see for example Rambam, intro. to the Mishnah) place R. Akiva in the second generation of Tannaim after the Churban. This is so obvious to the Rambam that he explains the mishnah in Sotah (27b) where R. Yehoshua describes R. Akiva as a talmid of R. Yochanan Ben Zakai as an expression of honor and not of fact.
The Seder Olam (according to the most reliable manuscripts) gives the date of the Kitos Rebellion as 52 years after the Great Revolt, and the Bar Kochva Revolt 16 years after the Kitos Rebellion (this date is attested to by the historical data as well). Raavad and Meiri in their respective Seder Hakabalahs give the date as 73 years after the Churban (this has no clear source but may be based on a girsa in the Seder Olam of 21 years instead 16). Assuming the Churban was in 3828, that would give us 3776/3781 as the year of R. Akiva’s birth, making R. Akiva 52 or 47 at the time of the Churban. While this helps somewhat, it still doesn’t explain why R. Akiva never interacted with any Tannaim before the Churban.
We can explain this if we understand that R. Akiva did not go learn immediately after marrying Rochel. Avos D’Rabi Nosson says that R. Akiva went with his son to learn aleph beis. While some assume that this is referring to a son of a previous marriage (see Binyan Yehoshua), it seems clear from the Gemara in Nedarim (ibid.) that R. Akiva did not leave immediately, and therefore we can posit that many years passed before R. Akiva went to Yavneh. Perhaps this is when R. Akiva studied with Nochum Ish Gamzu for 22 years (as R. Yishmael would remind him many times; see for example Chagigah 12a, Shavous 26a, BR 1:14). R. Akiva lived at that time in Lod (see ADRN v2 2:12 and later as well see RH 21b) which is close to the place Gamzu (see Divrei Hayamim 2:28:18). Interestingly, this is the approach taken by Rabbi Meir Lehman in his fictionalized account of R. Akiva’s life.
Though R. Akiva arrived in Yavneh only after the death of R. Yochanan Ben Zakkai, it seems that within a few years he was already recognized as the greatest of the Tannaim. We can deduce this from what is told in Berachos (28a) when the Chachamim removed R. Gamliel from the nesius and wanted to appoint R. Akiva as nasi in his place. This episode couldn’t have happened more than 10 years after R. Akiva’s arrival, because R. Elazar ben Azariyah, who was in fact appointed to the position, was born before the Churban (see Shabbos 54b) and was 18 at the time [Yefe Mareh reads the Yerushalmi in Berachos 1:6 as disagreeing with the Bavli, and that R. Elazar Ben Azaryiah was actually close to seventy at the time. But Rabbi Meir Lehman in his gloss on the Yerushalmi there points out that the Yerushalmi itself (Berachos 4:1) reports his age as 20. and therefore presents a different reading of the Yerushalmi] which must mean that while still a talmid, R. Akiva had already won the respect of all the Chachamim. This is reflected in the story told in Shir Hashirim Rabbah (1:20) of the refusal of the other talmidim of R. Eliezer to answer any question until R. Akiva would enter, saying only תורה בחוץ.