אפרים משה סתהון

תשו”ח לידידי הג”ר יצחק וגנר שליט”א שהרחיב הדברים בענין “ורחמיו על כל מעשיו”.
ובנוגע להערתו של הרב סתהון, אען ואומר כי לדעתי השקפת התורה הנובעת מדברי הנודע ביהודה והרמ”א שציטטתי היא, שלמרות שבמקום הצורך התירה תורה בשרם ועורם של בעלי חיים, אבל זה רק במקום הצורך, אבל לולא היתר מיוחד כזה היה אסור להרוג בהמות. ולכן במקום שאינו לצרכי בני אדם יש בזה אכזריות. ואף שבוודאי הדבר פשוט להתירא להשתמש בשופי בבעלי חיים במקום הצורך, לא זכיתי להבין מדוע זה אחד מעיקרי הדת.
ומן הענין להביא כאן דברי המשך חכמה (ויקרא כב, כו), שכל דרכם של עובדי עבודה זרה הקודמים היתה “להרבות אכזריות ונקימה בנפש האדם וכו’, עד שהאיר הקדוש ברוך הוא באור תורתו, אשר צוה מצוות לישראל לתועליותם וכו’, הוא נתן ביסודי תורתו חמלה וחנינה על נפש האדם בלי הפוגה ובמחלוקות שונות וכו’. הגר תושב – להחיותו, עבד כנעני – שלא לביישו, הבהמה – שלא לצערה, ואם נאכל בשרה, לא נאכל בלי חמלה, רק באופנים שונים אשר ממעטים צערה רק כצער המות – אשר מזה לא תינצל. ולא נדוש בחסימה, ושביתה לעבד ובהמה, ופיקוח נפש דוחה כל התורה. הקיצור: כל התורה ומצוותיה מורים חמלה, חנינה, חסד – דרכיו של הקדוש ברוך הוא. והכפילה התורה אזהרה וכו’ ושלא להקריב בעודו יונק בתוך ז’ תחת אמו, כי הוא חמל גם על נפש הבהמי וכו’, ושלא לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד וכו’, עכ”ל.
ובספר אמת ליעקב להג”ר יעקב קמנצקי (שם ) הוסיף על דבריו, שהטעם שהקרבנות שעיקרם לריצוי אינם נאכלים כי אם ליום אחד, הוא משום ש”אין רצון המקום שיהיה נראה הבשר יותר מיום ההקרבה וכו’, לא רצה הקדוש ברוך הוא שיהיה נראה ולא ישהנו יותר מיום הקרבתו, ודו”ק היטב, והיינו רחמי שמים, ובקושי התיר להקריב לו בעלי חיים”. והוא ע”ד שכתבתי.
ובענין מה שהעיר ידידי הר”ר בנימין שטיינפלד אודות השקפת התורה בענין העבדות שנהגה במדינתנו קודם מלחמת האחים. אציין שבעיתון יתד נאמן (טבת תשנ”ד) הובא כדברים הללו בשם תלמידו של הרב דסלר:
During his childhood years, Rabbi Dessler was taught at home and true to the principles of his rebbi, R’ Simcha Zissel, his father included… some classics of world literature… One of them, Rabbi Dessler related, was Uncle Tom’s Cabin. The reason for this choice is not hard to imagine. (Yated Ne’eman (English edition), 24 Teves 5754.)
ומי שבקי בקורות דברי הימים יודע שהנהגת בני הדרום היתה באכזריות נוראה לא רק כלפי עבדיהם אלא גם כלפי אחיהם שבצפון, ושני הצדדים קיימו את הפסוק על חרבך תחיה בהידור רב כראוי לגוים אכזרים, כמו שהעיד הרמב”ם בסוף הל’ עבדים וז”ל:
מותר לעבוד בעבד כנעני בפרך, ואף על פי שהדין כך מדת חסידות ודרכי חכמה שיהיה אדם רחמן ורודף צדק ולא יכביד עולו על עבדו ולא יצר לו ויאכילהו וישקהו מכל מאכל ומכל משתה וכו’, וכן לא יבזהו ביד ולא בדברים לעבדות מסרן הכתוב לא לבושה, ולא ירבה עליו צעקה וכעס אלא ידבר עמו בנחת וישמע טענותיו וכו’. ואין האכזריות והעזות מצויה אלא בעכו”ם עובדי ע”ז, אבל זרעו של אברהם אבינו וכו’ רחמנים הם על הכל וכו’, עכ”ל.
הלל שמעון שימאנאוויטש

I read the last edition of Alim with great interest. I was particularly struck by Rabbi Szimonowitz’s article “ורחמיו על כל מעשיו.” There is point that needs to be addressed with this message in mind.
In the wake of racial tensions, voices have been heard calling for a return to antebellum America. They view the enslavement of African Americans with idyllic eyes: “They’d be better off with a structure.” “They were meant to be slaves.” Such remarks betray a lack of understanding of what slavery in pre-Civil War South meant. Theirs was not an idyllic existence of “three square meals and a steady job.”
Slaves were viciously abused. Children were forcibly separated from their parents at tender ages and sold to distant slaveowners. Slaves could be punished by whipping, beating, burning, mutilation, branding and imprisonment. Runaway slaves were hunted with bloodhounds. Their lives and their bodies were completely forfeit. This is far from the רוח התורה, which demands ורחמיו על כל מעשיו.
Thank you for the opportunity to express my thoughts, and continued hatzlocha to the Machon. Binyomin Steinfeld

עלה לתרופה
Rabbi Moshe Boruch Kaufman,
Machon Aleh Zayis
The Machatzis Hashekel and Inflation
In the time of the Bais Hamikdash, every male of twenty years old and up was required to donate one-half shekel annually, to be used to purchase the korbanos of the coming year. The shekalim were to be brought to the Bais Hamikdash by Rosh Chodesh Nissan; the announcement was made one month earlier, on Rosh Chodesh Adar, to allow time for collection. Today, we lein Parshas Shekalim on Shabbos Mevorchim Chodesh Adar to remind us of that annual obligation. A hint to this can be found in the pasuk זה יתנו.i ‘זה’ has the numerical value of 12. In the 12th month (Adar), they should give the machatzis hashekel.
Another connection to Adar (Megillah 13b) is that our shekalim countered the shekalim that Haman was going to give Achashveirosh years later to “buy” the right to wipe out Am Yisrael.
Additionally, there is an aspect of כופר נפשו associated with the machatzis hashekel – atonement for Am Yisrael.
Rema (Siman 694:1) cites another way to commemorate the giving of the machatzis hashekel. It was minhag Ashkenaz to give a half of the local currency’s base denomination to tzedakah before Purim, to be distributed to the poor. The source of this minhag is in Mesechtas Sofrim (21:3), which explains that the shekalim we give today are to support poor people, in addition to matanos l’evyonim.
Rema rules that this minhag is to give half the value of the denomination of a country’s base currency. So, in the USA, where the base is the dollar, we give a half-dollar (50 cents). Rema adds that the minhag is actually to give three half dollars, because it says תרומה in the parshah three times. However, according to the Gra (Maaseh Rav), a single half-shekel or half-dollar is sufficient. It is interesting to note that according to the Sefer Mordechai, the reason that we give three half shekalim is because it says the words מחצית השקל three times in the parsha.
The question arises: If the “spirit of the law” is to give tzedakah, what happens when inflation causes the currency to be worth very little? True, we are accomplishing the commemoration of the annual half-shekel given in time of the Bais Hamikdash; but we may not be fulfilling the other reason for the minhag, which is tzedakah.
In times of old, coins had intrinsic value. The half-shekel coin was a specific amount of silver, approximately 9.5 grams, which equals exactly the value of .33 (a third) of an ounce. Although the price of silver fluctuates the differences will not be drastic, since silver is a precious metal. Today a gram of silver is worth 75-80 cents. Thus, an actual machatzis hashekel would be worth about $7.50.
However, when we are dealing with the currency of a country where inflation is common over time, the value decreases significantly. For example, if we were to compare the value of $1.50 today with its value 50 years ago (1972), the increase would be about sixfold; when people gave $1.50 in 1972, it was the equivalent of giving $9.00 today (which is even more than an actual machatzis hashekel). In other countries the value is even less. For example, in Eretz Yisrael three half ש”ח are worth only about 40 cents. In Russia, three half-rubles are worth only four cents!
Rema does mention that some say one should give the actual machatzis-hashekel value: ויש אומרים שנותנים מחצית השקל לצדקה מלבד ג’ מחצית אלו. This minhag is found in Hilchos Purim (Maharil), which says that one should give 34 thalers besides the three half-coins of the denomination of the land. The Leket Yosher says that there are אנשים מיוחדים in the Rhineland who give this amount, but his Rebbi (the Terumas Hadeshen) gave only three חצי מטבע של המדינה. Perhaps giving the actual value of a half-shekel in addition to the three local-currency coins and matanos l’evyonim would be too expensive for many people, and therefore the minhag was not to follow Maharil, as the Rema concludes: ואין נוהגין כן.
The Biur Halachah ד”ה ויש wonders at the half-denomination amount, since it may be of little value. He says that since the גראש was worth very little, it is praiseworthy for whoever can afford it to give half a ruble in addition to the three half-coins, in accord with the latter opinion of the Rema.1 It is worth noting that the Russian ruble in the time of the Mishnah Berurah was a valuable coin, the equivalent of 100 kopeks, which were worth about 20 grams of silver.2 This is a contrast to the modern ruble (post WW1) that is worth little more than a penny (there are 77 rubles in a dollar). Perhaps, due to inflation over time, it would be right to follow the opinion of those who advocate giving an actual half-shekel.
Today, the minhag of machatzis hashekel has been expanded by many to include one for every member of the household. The Leket Yosher even brings a minhag to give a half-shekel on behalf of an expecting woman’s unborn child. This is hinted in the pasuk כל העוֹבֵר על הפקודים which can also be read העֻבָּר. In addition, the universal minhag based on Rema, is to give three half-shekalim each, not just one. Perhaps these “add-ons” are a way to make the amount of tzedakah more substantial. We may even start to see a plate in shul for donations of the actual value of today’s machatzis hashekel. As of this writing, the price of 9.6 grams of silver is $7.68.
1. ומי שעוזרו הקב”ה שיכול ליתן חצי רובל כסף אחד זכר למחצית השקל וג’ חצאי ג’ פעמים לענין מה שכתוב בפרשה ג’ פעמים תרומה וכהי”א האחרון שכתב רמ”א אשרי וטוב לו. 2. כן כתב בספר מדות ומשקלות של תורה פרק י, ובספר מידות ושיעורי תורה פרק כב.